כרית הנזילות של משפחה בת 60: כמה כסף צריך להישאר זמין, ואיך מחליטים

בקצרה: כרית נזילות היא הכסף שאפשר להגיע אליו בתוך ימים, בלי למכור נכס, בלי לשבור מוצר פנסיוני ובלי לבקש הלוואה. בגיל 35 היא נועדה לתיקון רכב ולחודשיים בין עבודות. בגיל 60 היא נועדה לדברים אחרים: השנים שבין סוף המשכורת לתחילת הקצבאות, הוצאות שנתיות גדולות שלא מופיעות בכל חודש, ואירוע בריאותי שלכם או של ההורים. לכן אין מספר חודשים אחד שנכון לכולם, ולא נציע כזה. יש שיטה: מגדירים מה נחשב זמין, מרכיבים את רשימת מה שהכרית צריכה לכסות, מחברים אותה למועדים שבהם ההכנסות הקבועות של כל אחד מבני הזוג מתחילות, ורק אז מחליטים כמה להשאיר ובאיזה כלי.

מה נחשב כסף זמין, ומה רק נראה כזה?

כסף זמין הוא כסף שאפשר למשוך בתוך ימים ספורים, בלי קנס משמעותי ובלי אירוע מס מפתיע. עובר ושב ופיקדון יומי הם זמינים. קרן השתלמות נזילה היא זמינה. קרן כספית, קופת גמל להשקעה ופוליסת חיסכון נזילות, אבל ערכן יכול לרדת ביום שצריך אותן. פיקדון סגור, דירה להשקעה, תיק מנוהל עם ניירות לא סחירים, וכמובן הצבירה הפנסיונית, הם לא כרית.

ההבחנה הזאת חשובה כי אצל משפחה בת 60 רוב הכסף נמצא במוצרים, ולא בבנק. על הנייר יש הרבה. בפועל, ביום שצריך סכום גדול בתוך שבוע, השאלה היא מה אפשר לפדות בלי לשלם על זה: בלי עמלת שבירה, בלי למכור בירידה, בלי מס שלא תכננתם, ובלי לפגוע בפטור על הקצבה. לכן את הכרית בונים משני סוגים: שכבה שהיא כסף ממש, יציב ומיידי, ושכבה שנייה של מוצרים נזילים שאפשר לפדות בתוך שבועות ושיכולים לנוע. כמה בכל שכבה תלוי במה שהכרית צריכה לכסות, ועל זה בסעיפים הבאים. ואם התפנה לכם סכום גדול לאחרונה, המדריך מה בודקים לפני שעושים איתו משהו מתחיל בדיוק מהשאלה הזאת.

מה הכרית צריכה לכסות בגיל הזה?

ארבעה דברים, ולא כולם קיימים אצל כל משפחה. הראשון, שנות הגישור: התקופה שבין סוף המשכורת לבין היום שבו כל ההכנסות הקבועות מגיעות במלואן. השני, הוצאות שנתיות גדולות שלא חודשיות: ביטוחים, רכב, טיסה ארוכה, שיפוץ, עזרה לילד. השלישי, אירוע בריאותי, שלכם או של ההורים. והרביעי, מרווח לשינוי תוכנית, כי לא כל מה שמתכננים בגיל 60 קורה כמו שחשבנו.

שנות הגישור הן הפריט הגדול, ועליהן בסעיף הבא. ההוצאות השנתיות הן הפריט שהכי קל לשכוח: הן לא נראות בהוצאה החודשית, אבל בשנה אחת הן יכולות להגיע לסכום של כמה חודשי מחיה. רושמים אותן, לשנתיים שלוש קדימה, בלי לייפות. אירוע בריאותי הוא הפריט שהכי קשה להעריך, ולכן אותו לא מעריכים לבד. בודקים מה הביטוחים כבר מכסים, השב"ן, הפוליסה הפרטית אם יש, הכיסוי הקבוצתי כל עוד הוא קיים, ואת מה שלא מכוסה מסמנים לכרית. במדריך אילו ביטוחים באמת צריך אחרי גיל 55 יש את סדר הבדיקה. בכיסוי סיעודי קיים בודקים במיוחד את תקופת ההמתנה ואת תקופת התשלום, כי הן משפיעות ישירות על כמה הכרית צריכה לשאת.

איך הכרית קשורה למועדים שבהם הקצבאות מתחילות?

ישירות. ככל שעובר יותר זמן בין היום שבו ההכנסה מעבודה נפסקת לבין היום שבו ההכנסה הקבועה מכסה את ההוצאה הקבועה, הכרית צריכה להיות גדולה יותר. אצל זוג המועדים האלה כפולים: לכל אחד גיל פרישה משלו, מועד שבו הוא מתחיל קצבה מקרן הפנסיה לפי התקנון, ומועד שבו קצבת אזרח ותיק מתחילה, בכפוף למבחן ההכנסות עד גיל 70.

לכן לפני שמחליטים כמה להשאיר זמין, מציירים ציר זמן: מתי המשכורת של כל אחד נגמרת, מתי כל קצבה מתחילה, ומה ההוצאה הקבועה של הבית בכל קטע. הקטעים שבהם ההכנסה הקבועה נמוכה מההוצאה הם מה שהכרית ממנת, ואותם סוכמים. זה גם המקום שבו רואים שהחלטות אחרות משנות את הכרית: דחייה של קצבה מגדילה אותה בהמשך אבל מאריכה את שנות הגישור; סילוק משכנתא מקטין את ההוצאה הקבועה אבל מקטין את הכרית. המדריך על קצבה, סכום הוני או שילוב מסביר את הצד של ההכנסה הקבועה, והמדריך על סדר המשיכות בפרישה (סדר המשיכות בפרישה: מאיזה כיס מושכים קודם) מסביר מאיזה כיס מממנים כל קטע.

למה אין מספר חודשים אחד שנכון לכולם?

כי המשתנים שקובעים את הכרית שונים לגמרי בין משפחה למשפחה, ולא קשורים לכמה כסף יש בסך הכול. משפחה ששני בני הזוג בה מגיעים לקצבה מלאה באותה שנה, עם הכנסה קבועה שמכסה את ההוצאה הקבועה וביטוח בריאות פרטי מלא, צריכה כרית אחרת ממשפחה שבה אחד פורש בגיל 62 והשנייה בגיל 67, יש הורה מבוגר שתלוי בהם, והבריאות מכוסה בעיקר בשב"ן.

אם היינו כותבים "שישה חודשי הוצאות", היינו נותנים מספר שמתאים אולי לאחת מהן ולא לשנייה. ויש גם משתנה אנושי: יש מי ששקט רק כשיש שנה שלמה בבנק, ויש מי שמרגיש שכסף שיושב הוא כסף שמתבזבז. שניהם צודקים לגבי עצמם, וזו החלטה של הבית. מה שלא משתנה הוא הסדר: קודם הרשימה, אחר כך הציר, ורק אז המספר. ואת המספר בודקים מחדש כשמשהו משתנה, קצבה שהתחילה, הורה שהמצב שלו השתנה, ילד שהסתדר.

באילו כלים מחזיקים את הכרית?

לפי השכבה. את השכבה המיידית, זו שנועדה לחודשים הקרובים ולהפתעות, מחזיקים במקום שלא זז: עובר ושב, פיקדון קצר, קרן כספית. המטרה שם היא שהכסף יהיה, לא שירוויח. את השכבה השנייה, שנועדה לשנות הגישור הרחוקות יותר ולהוצאות שאפשר לראות מראש, אפשר להחזיק במוצרים נזילים שמתאימים לטווח של שנה עד שלוש, בהתאם לכללים של כל מוצר ולמה שכבר יש לכם.

כאן נכנס מה שכבר קיים. קרן השתלמות נזילה היא מהכלים הנוחים לכרית של הגיל הזה, כי אפשר למשוך ממנה בלי אירוע מס, ובינתיים היא ממשיכה לצבור בפטור. קופת גמל להשקעה ופוליסת חיסכון נזילות גם הן, עם כללי מס שונים, והמדריך קופת גמל להשקעה או פוליסת חיסכון משווה ביניהן. פיקדון עם תחנות יציאה ידועות מתאים כשיודעים מתי הכסף יידרש. מה לא מתאים לכרית: כסף שמשיכתו תלויה במכירה, מוצר עם קנס יציאה גבוה, וכמובן הצבירה הפנסיונית, שהמשיכה ממנה היא החלטה אחרת לגמרי. איך מחלקים בין הכלים ובאילו מסלולים, זה כבר נגזר מהרשימה ומהציר, ולא להפך.

מה חשוב לבדוק

• מה באמת זמין היום אצל שניכם: סכום, זמן משיכה, עלות יציאה ומס. מפרידים בין "יש לנו" לבין "יכולים למשוך בתוך שבוע".
• רשימת ההוצאות השנתיות הגדולות לשנתיים שלוש הקרובות, כולל עזרה לילדים שכבר הובטחה.
• ציר הזמן של ההכנסות הקבועות של כל אחד מבני הזוג: סוף משכורת, תחילת קצבה מהפנסיה, קצבת אזרח ותיק. והקטעים שבהם ההכנסה הקבועה נמוכה מההוצאה.
• מה הביטוחים כבר מכסים באירוע בריאותי, ומה לא. מה תקופת ההמתנה ותקופת התשלום של כיסוי סיעודי אם יש.
• האם יש הורים שעלולים להזדקק לעזרה כלכלית, וכמה.
• האם החלטות אחרות על השולחן, סילוק משכנתא, דחיית קצבה, עזרה גדולה לילד, משנות את הכרית, ואם כן, בכמה.
• מתי בודקים את זה שוב. כרית שנקבעה בגיל 60 לא מתאימה בהכרח לגיל 66.

זוג להמחשה

הוא בן 61 ועובד, היא בת 59 ועובדת. הוא מתכנן לפרוש בגיל 64 ולהתחיל קצבה מקרן הפנסיה בגיל 67. היא מתכננת לעבוד עד גיל הפרישה שלה. לשניהם יש קרנות השתלמות נזילות, יש פוליסת חיסכון משותפת, יש כסף בבנק, ויש אם בת 85 שמסתדרת בינתיים לבד.

הרשימה שלהם מתחילה משנות הגישור שלו, שלוש שנים בין סוף המשכורת לתחילת הקצבה, שבהן ההכנסה הקבועה של הבית היא רק המשכורת שלה. היא ממשיכה להוצאות שנתיות: ביטוחים, רכב, ונסיעה שהם דוחים כבר עשור. ואז השאלה של האם בת ה-85, שעשויה להפוך לפריט ההוצאה הגדול ביותר בלי התרעה. כשמחברים את זה לציר, רואים שהשכבה המיידית צריכה לשאת את ההוצאות השנתיות ומרווח לאם, ושאת שנות הגישור שלו אפשר לממן מקרן ההשתלמות שלו, שנזילה ולא נוגעת בפטור על הקצבה. פוליסת החיסכון נשארת לטווח הארוך יותר. בלי מספרים, כי אצל זוג אחר אותה רשימה הייתה נותנת תשובה אחרת. הדוגמה להמחשה בלבד; היא לא המלצה ולא מתארת תשואה.

השורה התחתונה

כרית הנזילות בגיל 60 היא לא מספר חודשים. היא רשימה: שנות הגישור של כל אחד מכם, ההוצאות השנתיות הגדולות, ומה שהביטוח לא מכסה. מחברים אותה לציר הזמן של ההכנסות הקבועות, רואים אילו קטעים הכרית מממנת, ורק אז קובעים כמה להשאיר זמין ובאילו כלים, בשתי שכבות, אחת שלא זזה ואחת שאפשר לפדות בתוך שבועות. אצל הרבה משפחות שאנחנו פוגשים, הכסף לכרית כבר קיים. מה שחסר הוא ההחלטה איזה חלק ממנו הוא הכרית, ואיזה חלק יכול להיות מיועד לשנים רחוקות יותר. ולפעמים המסקנה היא שהכרית גדולה מדי, ואפשר לתת לחלק ממנה תפקיד אחר. כך זה נראה אצלנו בתכנון פיננסי משפחתי.

מקורות

• המוסד לביטוח לאומי, קצבת אזרח ותיק: גיל הפרישה, מבחן ההכנסות עד גיל 70 (לעניין מועדי תחילת ההכנסה הקבועה).
• רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון: גמל נט וביטוח נט (לבדיקת נזילות ומסלולים של המוצרים הקיימים).
• כל זכות: קרן השתלמות; קופת גמל להשקעה. מקור משני.

בואו נעשה סדר