בקצרה: ביטוח נועד לאירועים שהמשפחה לא יכולה לספוג מהנכסים ומההכנסה. אצל זוג בן 55 פלוס עם חסכונות משמעותיים, הרשימה הזאת שונה מזו של משפחה צעירה: לרוב צריך פחות ביטוח חיים, אובדן כושר עבודה נשאר רלוונטי רק עד הפסקת העבודה, ביטוח בריאות הופך למרכזי, ומחלות קשות וסיעוד הן שאלות שצריך לענות עליהן בכוונה ולא בברירת מחדל. ביטוחים קבוצתיים מהמעסיק מסתיימים בפרישה, ופוליסות ותיקות מחזיקות לפעמים תנאים שלא קיימים היום. לכן לא מבטלים בלי לבדוק, ובודקים את שני בני הזוג יחד.
מה מבטחים כשכבר יש נכסים, ומה סופגים?
העיקרון לא משתנה עם הגיל: מבטחים את מה שאי אפשר לספוג. מה שמשתנה הוא היכולת לספוג. משפחה עם קרנות השתלמות נזילות, פוליסת חיסכון וכסף בבנק יכולה לעמוד בהוצאה של עשרות אלפי שקלים בלי ביטוח. היא לא בהכרח יכולה לעמוד בהוצאה רפואית של מאות אלפים, בתקופת סיעוד ארוכה, או באובדן הכנסה של בן זוג שעדיין עובד ומזין את החיסכון.
לכן על כל פוליסה שואלים שתי שאלות: מה האירוע שהיא מכסה, ומה היה קורה למשפחה בלעדיה. אם התשובה השנייה היא "נספוג", הפרמיה כנראה עדיפה בחיסכון. אם התשובה היא "זה ישבור את התוכנית", זה ביטוח ששווה להחזיק, ואולי אף להגדיל. הטבלה הזאת, לשני בני הזוג, היא כל התיק.
האם צריך פחות ביטוח חיים כשכבר יש הון?
ברוב המקרים כן, ולפעמים אחר. ביטוח חיים (ריסק) נועד להחליף הכנסה למי שתלוי בה. כשהילדים בוגרים, המשכנתא קטנה או נסגרה, ויש נכסים, מספר האנשים שתלויים בהכנסה שלכם ירד, ולפעמים הוא אפס. פוליסת ריסק על סכום שנקבע לפני עשרים שנה, כשהיו שלושה ילדים בבית, לא בהכרח מתאימה היום.
"אחר" כי יש מצבים שבהם ריסק עדיין עושה עבודה, רק שונה. למשל: הקצבה של אחד מבני הזוג היא עוגן ההכנסה, ואם הוא נפטר, קצבת השאירים לבן הזוג נמוכה בהרבה. אפשר לסגור את הפער בבחירת מסלול קצבה עם הגנת שאירים גבוהה, שמקטינה את הקצבה, או בריסק שמשלימים בנפרד. שתי הדרכים לגיטימיות, ומשווים אותן במספרים. דוגמאות נוספות: התחייבות עסקית, הלוואה גדולה, או רצון להשאיר לילדים סכום נזיל לצרכי המעבר. וכמובן, כיסוי השאירים בקרן הפנסיה הוא בעצמו שכבת ביטוח חיים, שצריך להביא בחשבון לפני שקונים או מבטלים ריסק. ביטוח ריסק במילון.
אובדן כושר עבודה: עד מתי זה רלוונטי?
עד שמפסיקים לעבוד, או עד גיל הסיום הקבוע בפוליסה או בתקנון, המוקדם מביניהם. אכ"ע מחליף הכנסה מעבודה, ולכן מי שכבר לא עובד לא צריך אותו. מי שעדיין עובד, במיוחד עצמאי או שכיר עם שכר גבוה שממשיך להזין את החיסכון, צריך לבדוק מה קורה בפועל אם הוא לא יוכל לעבוד בשנים האחרונות לפני הפרישה.
שתי נקודות שרלוונטיות בגיל הזה. הראשונה: ככל שמתקרבים לגיל הסיום, תקופת התשלום האפשרית מתקצרת, והפרמיה, בפוליסות שבהן היא עולה עם הגיל, יקרה יותר. השאלה "כמה שנים של הכנסה בעצם מוגנות כאן" מקבלת תשובה שונה בגיל 57 ובגיל 63. השנייה: כיסוי הנכות בקרן הפנסיה הוא שכבה שכבר קיימת, לפי תנאי התקנון, ופוליסה פרטית משלימה אותו, בכפוף למגבלות שהדין והפוליסות קובעות ביחס לשכר. אובדן כושר עבודה במילון, והמדריך על כפל ביטוחים מפרט את החפיפה.
בריאות: שב"ן, ביטוח קבוצתי או פוליסה פרטית?
שלוש שכבות, ולרובכם יש לפחות שתיים. השב"ן של קופת החולים הוא הבסיס. ביטוח קבוצתי מהמעסיק, של אחד מבני הזוג או של שניהם, מוסיף שכבה שלעיתים מכסה גם את בן הזוג. פוליסה פרטית מוסיפה כיסויים שאין באחרות, כמו תרופות מחוץ לסל, השתלות וטיפולים בחו"ל, ניתוחים אצל רופא לבחירתכם, וכן תנאים שנקבעו בעת הרכישה.
בגיל 55 פלוס ביטוח הבריאות הוא לרוב הביטוח המרכזי, מכמה סיבות. הסיכוי להזדקק לו עולה. העלות של אירוע רפואי גדול היא מהדברים הבודדים שגם משפחה עם נכסים מתקשה לספוג בלי לפגוע בתוכנית. והשכבה הקבוצתית, אם היא מהמעסיק, מסתיימת עם הפרישה. לכן השאלה היא לא "האם יש ביטוח בריאות" אלא "מה בדיוק מכוסה, באיזו שכבה, ומה נשאר אחרי שהמעסיק יוצא מהתמונה".
מחלות קשות וסיעוד: שאלות של גיל 55 פלוס?
כן, ובכוונה מנוסחות כשאלות. ביטוח מחלות קשות משלם פיצוי חד-פעמי בעת אבחון, ללא קשר להוצאה בפועל. אצל משפחה עם נכסים הוא לא הכרחי, אבל הוא יכול להיות הגיוני למי שרוצה סכום זמין בתקופת טיפולים בלי לגעת בהשקעות, ובעיקר למי שכבר מחזיק פוליסה ותיקה בתנאים טובים. חשוב לבדוק את גיל הסיום של הכיסוי ואת רשימת המחלות המכוסות, שמשתנה בין פוליסות.
סיעוד היא השאלה הפתוחה יותר. תקופת סיעוד ארוכה היא אחת ההוצאות הבודדות שיכולות לשחוק גם חיסכון משמעותי. השאלות שצריכות תשובה: האם קיים לכם כיסוי סיעודי, מאיזה מקור, מה הוא משלם, לכמה זמן, ובאילו תנאים מוכרים במצב סיעודי. ואם אין כיסוי או שהוא חלקי, האם המשפחה בוחרת בכוונה לממן תקופת סיעוד מהנכסים, ואיזה חלק מהם מסומן לכך. אין תשובה אחת נכונה. יש תשובה שהתקבלה בכוונה, ותשובה שהתקבלה בברירת מחדל.
מה קורה לביטוחים מהעבודה כשפורשים?
ברוב המקרים הם מסתיימים, או שמסתיימים בסיום ההעסקה. ביטוח בריאות קבוצתי, ריסק קבוצתי, לעיתים גם אכ"ע דרך המעסיק. בחלק מהפוליסות הקבוצתיות קיימת זכות המשכיות: אפשרות לעבור לפוליסה אישית בתנאים הקבועים בפוליסה, לעיתים בלי הצהרת בריאות חדשה ובתוך פרק זמן מוגדר מסיום החברות. את הזכות הזאת, אם קיימת, בודקים לפני הפרישה ולא אחריה.
אצל זוג זה מסובך פי שניים. אם ביטוח הבריאות של שניכם נשען על הקבוצתי של המעסיק של אחד מכם, הפרישה שלו משנה את הכיסוי של שניכם. ואם בן הזוג השני ממשיך לעבוד, אולי הקבוצתי שלו יכול לקלוט את שניכם. השאלות האלה נפתרות בשנים שלפני הפרישה, כשעדיין יש ברירה.
למה לא מבטלים פוליסה ישנה בלי לבדוק?
כי פוליסה חדשה נמכרת לפי תנאי היום ולפי מצב הבריאות של היום. פוליסה שנרכשה בגיל 40 נרכשה עם הצהרת בריאות של גיל 40, ולעיתים עם הגדרות כיסוי, מבנה פרמיה או תנאים שאינם נמכרים עוד. ביטול שלה ורכישה מחדש כוללים הצהרת בריאות חדשה, החרגות אפשריות, ופרמיה לפי הגיל הנוכחי. לפעמים ביטול הוא בכל זאת נכון, כי הכיסוי כבר לא נדרש. אבל ההחלטה מתקבלת אחרי שיודעים מה מוותרים, לא לפני. לא מחליפים פוליסה בלי להבין מה מאבדים.
דוגמה להמחשה
זוג בני 60 ו-57. הוא שכיר בכיר, מתכנן לפרוש בעוד שנתיים, עם ביטוח בריאות קבוצתי מהמעסיק שמכסה גם אותה, ריסק פרטי מלפני עשרים שנה על סכום גבוה, ואכ"ע פרטי לצד כיסוי הנכות בקרן הפנסיה. היא עצמאית, מתכננת לעבוד עד גיל הפרישה שלה, עם פוליסת בריאות פרטית ותיקה, ובלי אכ"ע. שני ילדים בוגרים, משכנתא נסגרה, נכסים נזילים משמעותיים.
מה שעלה במיפוי: הריסק שלו על סכום גבוה כבר לא משרת אף אחד בגובה הזה, אבל קצבת השאירים שלה מהקצבה שלו נמוכה, ולכן השאלה הפכה מ"לבטל" ל"כמה להשאיר, ומול איזה מסלול קצבה". ביטוח הבריאות הקבוצתי שלו מסתיים בפרישה, ולכן בדקנו מה זכות ההמשכיות בו, לשניהם, ומה הפוליסה הוותיקה שלה כבר מכסה. האכ"ע הפרטי שלו נשאר לשנתיים שנותרו, כי ההכנסה שלו עדיין מזינה את החיסכון. ואצלה השאלה שלא נשאלה עד אז: מה קורה להכנסה של העסק אם היא לא יכולה לעבוד בשלוש השנים הקרובות. את שאלת הסיעוד השאירו פתוחה בכוונה, עם סכום שסומן לה מהנכסים. הדוגמה להמחשה בלבד; היא לא המלצה ולא מתארת תשואה.
מה מרוויחים ומה מוותרים
מי שמצמצם ביטוחים לפי הרשימה הזאת מרוויח פרמיות שחוזרות לחיסכון, ותיק שמתאים לחיים של היום ולא של לפני עשרים שנה. מוותר על כיסויים שאולי היו נדרשים בתרחיש נדיר, ועל תנאים ותיקים שלא יחזרו אם יתברר שבכל זאת היו נחוצים.
מי שמשאיר הכול כמו שהוא מרוויח ודאות ותנאים ישנים, ומוותר על פרמיות, לעיתים גבוהות, על כיסויים שאין להם כבר תפקיד. אין נכון כללי. יש נכון למשפחה, אחרי שרואים את שני בני הזוג יחד. לפעמים המסקנה היא שאין סיבה לשנות.
מה בודקים לפני שמחליטים
- מה כל הפוליסות של שני בני הזוג, לפי הר הביטוח, ולא לפי הזיכרון?
- מי תלוי היום בהכנסה של כל אחד מכם, ומה יקרה להכנסה של מי שנשאר?
- מתי מסתיים כל כיסוי אכ"ע, ואיזה חלק מההכנסה הוא בעצם מגן עליו בשנים שנותרו?
- מה מכוסה בשב"ן, מה בקבוצתי, מה בפרטי, ומה נשאר אחרי הפרישה של כל אחד מכם?
- האם בפוליסות הקבוצתיות יש זכות המשכיות, ובאיזה פרק זמן צריך לממש אותה?
- מה בפוליסות הוותיקות שלכם לא נמכר עוד, ומה יידרש אם תרצו לרכוש מחדש?
- מה התשובה שלכם לשאלת הסיעוד: כיסוי, מימון מהנכסים, או שילוב?
- מה גיל הסיום של ביטוח מחלות קשות, ומה בדיוק הוא מכסה?
טעויות נפוצות
- להחזיק ריסק בסכום של לפני עשרים שנה. הצורך השתנה. הסכום לא.
- לגלות בפרישה שהביטוח הקבוצתי נגמר. זכות המשכיות, אם קיימת, מוגבלת בזמן.
- לבטל פוליסה ותיקה בגלל הפרמיה. קודם מבינים מה בה לא נמכר עוד.
- לבדוק בן זוג אחד בלבד. הכיסוי של אחד תלוי לעיתים במעסיק של השני.
- לשלם אכ"ע אחרי שהפסקתם לעבוד. אין הכנסה להחליף.
- להשאיר את שאלת הסיעוד בברירת מחדל. גם "נממן מהנכסים" היא תשובה, אם התקבלה בכוונה.
הצעד המעשי
מתחילים בתמונה: כל הפוליסות של שניכם דרך הר הביטוח, השב"ן מול קופת החולים, והקבוצתי מול המעסיק. אחר כך, לכל כיסוי, השאלה הפשוטה: מה היה קורה בלעדיו. כך נראה סדר בתיק הביטוח אצלנו, ובפירוט, בדיקת תיק ביטוח. בואו נעשה סדר.